אברא קדברא= שר"פ!

איך אומר השיר? כשאת אומרת שר"פ  למה את מתכוונת?

משהו כאן לא תקין בויכוח, מה ההגדרה שאליו אתם מתכוונים. האם מדובר בשירות רפואה פרטי שבו החולה בוחר את הרופא שיטפל בו, ומשלם לרופא ולסובבים אותו מכיסו הפרטי? או לשירות הרפואי המשלים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי? שירות שהקופות הפכו לקופה ב' וצברו בה במשך השנים מליוני שקלים. שירות נוסף זה (שר"ן- שב"ן) שנועד לתת פתרון לנושאים שאינם רפואה בסיסית, הפך לחלק בלתי נפרד מהביטוח הרפואי של כ70-80% מהאוכלוסיה.

הקופות ראו כי טוב והחלו להשתמש בשב"ן הן כמכשיר לצבירת הון והן כמכשיר להסטת חולים מבתי החולים הציבוריים, בעיקר הממשלתיים, תוך גילגול עינים לשמיים על שוויון ורפואה לא רק לעשירים, כאשר בפועל מה שקרה היה הגדלת השימוש ברפואה הפרטית לממדים שלא הכרנו מעולם!

כרופא אאג נשאלתי אם לעבור ניתוח שקדים פשוט באסותא! למה? כי זה נראה יותר טוב, כי הרופא מבית החולים הציבורי הולך עם החולה וזה עושה רושם רב על המשפחה, במיוחד על הסבתות, ואז למרות שהמלצתי לנתח בציבורי, הניתוח היה באסותא.

מנהלי בתי החולים, במיוחד בפריפריה, זועקים זמן רב שיש כאן קיפוח כלפי בתי החולים הציבוריים, כי אם לאמר זאת בצורה קצת בוטה, הקופה שחתומה עמי על הסכם מתן שירותים משתמשת בכספים הציבוריים (שב"ן או אפילו טופס 17 רגיל, ואני מקווה שאני לא טועה) ששייכים לבית החולים שלי, ושולחת את החולה של אזור הניקוז שלי, עם הרופא שלי שצריך להיות זמין לצרכים של מחלקתו (גם בשעת חירום פה בעוטף עזה), לאן? לבתי חולים פרטיים במרכז שחלקם לפחות שייכים לקופות החולים, וכך העוול כפול ומכופל.

אם אתם לא מאמינים תבדקו איך נראתה אסותא לפני חוק ביטוח בריאות ממלכתי ( מי שזוכר ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב) ואיך המוסד נראה היום! כל זה מכספי הציבור שיכול היה להיות מופנה לפיתוח בתי החולים הציבוריים.

אפשר בנהול הדוק להפנות את מבוטחי השב"ן לבתי החולים הציבוריים אם מעונינים לשנות את התקנות הדרקוניות שנועדו לפגוע בציבוריים. ניהול הדוק שכזה יקפיד שהחולה ינותח אחר הצהריים על ידי הרופא הציבורי וכך כל הצדדים יהנו מכספים אלה ואלו שיגיעו בדרך הרגילה ינותחו בבוקר. אין צורך לקרוא לכך שר"פ זה מטעה ודמגוגי ואין בין זה ובין השב"ן ולא כלום.

בשולי הדברים מוזר ואפילו מצחיק לראות את האוצר נלחם כנגד הכנסת השב"ן לבתי החולים בתירוץ של שוויון ברפואה. המפריטים הגדולים נלחמים את מלחמת הרפואה לכל כאשר למעשה הכוונה היא לא להעלות את הפרמיה לשב"ן על בסיס התקציב הציבורי שהאוצר יצטרך לכסות.

יש שתי אפשרויות או שכולם יוכלו להנות מהשב"ן, או שהרפואה הפרטית תפסיק להשתמש בכספי הרפואה הציבורית ולהיות טפיל על גבה של הרפואה הציבורית! אגב מה כל זה קשור לשכר, למחסור בתקנים, למחסור ברופאים, למחסור במיטות אשפוז ותקציבי הפעלה הוגנים????

צפו לשביתה ממושכת אם אפילו המונחים אינם מקובלים על שני הצדדים!

 

אז מה, הרופאים צודקים או לא??? תחליטו.

מאמרים רבים פורסמו בעיתונות בעד ונגד שביתת הרופאים. חלקם מודים בפה מלא שהמצב קשה, תוך ציטוט של רופאות ורופאים צעירים על המצוקה היומיומית שהולכת ומתגברת. חלקם מציינים שזה לא הזמן, ואולי לא מוצו כל הדרכים. חלקם, הכלכלנים שבין העיתונאים, יוצא בהתקפה (שגרתית) על הדרישות המוגזמות, לדעתם, של הרופאים, במיוחד בנושא הרפורמה במערכת. אולם למחרת מופיע מאמר של אותו כותב שבעקיפין תוקף את הטייקונים המוכרים לכולנו, ומצדיק את המרירות שאופפת את המקצועות ההומניים שמשכורתם מתורגמת לשקלים ואגורות ולא למיליוני שקלים על חשבון הציבור (בעלי המניות) לחודש.

בינואר שאלתי כאן מתי תתחולל המהפכה שתבהיר שאי אפשר להתייחס למקצוע הרפואה בזלזול. שיטתו של האוצר שלא לכבד הסכמים או לראות בהסכם שנחתם לפני 10 שנים שלא יהיו שביתות אלא בוררות מוסכמת, ואח"כ לעשות את כל התרגילים, בכדי לעכב את הבוררות ועוד למשוך את התהליך עד בוש, נמאסה על כולם, לא רק על הרופאים. גם עובדי מנהל ומשק היו צריכים לאיים בשביתה בכדי שהאוצר יחתום! סוף סוף על ההסכם שסיכם עמם. כך שמאמר המערכת בהארץ שממליץ על בוררות במקום שביתה, לאור נסיון העבר, ראוי שלא יהיה מקובל על ציבור הרופאים.

הדבר שאותי מטריד יותר מכל, זו ההגדרה הפשטנית "האוצר". במשרד האוצר קיימים אגפים שונים וקיים אגף התקציבים שכפי שנראה לצופה שבא במגע עמם, שולט באגפים האחרים גם, לעניות דעתי, שולט במשרדי הממשלה ובעקיפין מכתיב את סדר היום במדינה. רק לראש הממשלה יש את הכוח להעביר החלטות המנוגדות לדעת אותם צעירים, חסרי כל נסיון ניהולי שמכתיבים, לעיתים בעזרת חוק ההסדרים, את דעתם ומשאלותיהם שחורגות מתחום אחריותם ושייכות לכנסת ולממשלה. למשל: מי יהיה מנהל בית החולים, הרופא או הכלכלן, מי ישב במכרז של מנהל בית החולים, ועוד רעיונות שאין להם ולא כלום עם ניהול תקציב המדינה.

אך הגרוע מכל זו העויינות שנושבת מאגף התקציבים כלפי סקטורים כמו הרופאים, הסגל האקדמי והפרקליטים בשירות המדינה. עויינות זו באה לידי בטוי בבדיחה שסיפר בכינוס על נושא הקנין הרוחני איש האוצר על תחילת דרכו באוצר, איך הדריכו אותו במשאים ומתנים עם אנשי משרד הבריאות, כאשר הלקח שלימדו אותו הוא שכאשר מתחילים לזעוק שהחולים מתים במסדרונות, הוא בדרך הנכונה! אתם מבינים? זה ההומור של אגף התקציבים!

אנשים כאלה שהופכים אדישים וגסי רוח כלפי רופאים, אינם זכאים לקבל אמון בטוהר כפיהם ולכן גם הסרוב לבוררות כפי שממליץ "הארץ",שיטה שנוסתה במשך 10 שנים ודרדרה את המערכת למחסור קשה במיטות, בתקני כוח אדם,במבנים מרווחים בפריפריה, ביצירת העדפה מכוונת לאלה שמגייסים תרומות בהצלחה מהטייקונים, ולהקטנת התקציבים למערכת הציבורית, תוך יצירת אווירה של הפרטה, מבלי שהייתה לכך הצדקה, מלבד דיעותיהם של אנשי האוצר.

השביתה הזו היא המוצדקת ביותר! אל תתפתו לדמגוגיה שזה סקטור חזק ואין צורך בפצויו. תמיד תחשבו על אותה חולה ששאלה את הרופא "כמה אני צריכה לשלם לך?" והתשובה הייתה "את אותו סכום שרצית לשלם לי כשנכנסת לכאן עם הכאבים!"

המשך המאבק של האחיות.

ובכן יש המשך לסאגה. סייעת האחות שנעשתה כפתרון ראשוני וזמני למחסור חסר התקדים באחיות ומתוך הבנה עם הסתדרות האחיות שהסייעת תהיה עזר לאחות במטלות הכבדות המוטלות על כתפיהן, וגם היה ברור שיש צורך בהכשרה מוקדמת, נתקלה בבעיה. מנהל הסיעוד שינה והוסיף מטלות שלא הוסכמו מראש על ידי האחיות הראשיות בבתי החולים. 

 מנהל הסיעוד, שמסרב להכיר בטעות שבביטול האחות המעשית שהכשרתה הייתה מותאמת לצרכים במערכת ניסה להכניס לרשימת הפעולות המוטלות על הסייעת, גם פעולות שבתחום אחריות האחות על חשבון התקינה, בין פעולות אלה גם שאיבת דם וכן ביצוע אקג. לכן הסתדרות האחיות שבתחילה הסכימה לפשרת המסייעת ביטלה את הסכמתה להסכם העבודה וכעת מתחילים מהתחלה.

המסקנה העצובה היא שיש להחזיר במהירות את מקצוע האחות המעשית אשר לה יש עדיין משבצת בהסכם השכר תוך שדרוג יכולותיה ולשנות את החשיבה של מנהל הסיעוד ביחס למחסור ההולך וגובר באחיות.

אז איפה הן האחיות ההן עם הקוקו והסרפן??

אז לאן באמת הן נעלמו? הרי תמיד היו לנו אחיות רחמניות עם הקוקו והסרפן והקפ על הראש? והן ראו במקצוע שליחות ציונית, וגם השתתפו בהגנה, באצל, בפלמח, בצבא הבריטי ובכל מקום שהיה צורך בעזרה רפואית יחד עם הרופא.

התשובה פשוטה מצד אחד ומסובכת מצד שני, כמו כל דבר במערכת הבריאות. הכל התחיל בהכנסת האקדמיזציה לחינוך האחות שנבע מצורך אובייקטיבי להתעדכן בצרכי המערכת המודרנית במקביל להתפתחות הרופא בשטחים השונים.  אולם אז החל הסחף לכיוון מוגזם. ראשית החל תהליך של סגירת מגמת האחות המעשית בצורה הדרגתית עד להעלמות הפוטנציאל להכשרת נשים וגברים ממגזרים שדרך מגמה זו יצאו ממעגל העוני והתפתחו לאנשים יצרניים שחלקם גם התקדם והשלים לימודים גבוהים יותר בעזרת המוסדות השונים.  וכך אנו עומדים היום בפני שוקת שבורה ואין להשיג אחיות מעשיות לעבודת היוםיום החשובה כל כך כמו נקיון מיטת החולה, רחצת החולה, טיפול בקשישים בבתי חולים סיעודיים, טיפול בטיפות חלב או בחולי נפש במוסדות ששם נדרשת הכשרה פחות מתוחכמת.כמובן בפיקוח האחות המוסמכת המדופלמת ואשר ידיעותיה  רחבות יותר. שכבה זו של אחיות מעשיות הייתה הבסיס של פירמידת הסיעוד והייתה גם המאגר לאספקת אחיות חדשות למערכת.

טוב, אז אחרי שחיסלנו את מעמד האחות המעשית (והתחלנו לחפש תחליף הולם למחסור) ניגשנו לטפל באחות המוסמכת עם שלושת שנות הלימוד שלה, והחלטנו לשדרג את מעמדה לאקדמאית.  אבל השיטה הראשונה של קורסים מטעם אוניבסיטת בר אילן לא הייתה מספקת ונידרשה גישה רחבה יותר למקצוע והצורך הזה יצר בתחילה מעמד של אחיות מוסמכות שלמדו מקצועות שונים כמו חינוך, קרימינולוגיה, פסיכולוגיה, מקצועות שהתאימו לידע הנדרש אבל לא תמיד התאימו למה שרצו במנהל הסיעוד ולכן כתוצאה משנוי הזכאות לגמול השתלמות לשני מקצועות ספציפיים בלבד קרי: מסטר בסיעוד  ומסטר במנהל שירותי בריאות, כך שהמקצועות האחרים הלכו ונעלמו מעולמן של האחיות והאופק הצטמצם לצורך בגמול השתלמות ולא לידע הרחב התומך בעבודתה המורכבת של האחות המודרנית.  ממילא גם המשרות ברום סולם הדרגות דרשו השכלה גבוהה והולכת.

והנה המצב היום…יש לנו מעמד "שליט" עם תארים אבל ללא "חיילים" וההשכלה גרמה להמנעות מעבודות היומיום ה"שחורות" כי הרי אני מסטר או דוקטור לסיעוד לא למדתי בשביל לנקות את ה…. של החולה.

המחסור שהתפתח במשך השנים עקב סגירת מגמת המעשיות והעלאת רף הקבלה למוסמכות תוך העברת ההכשרה לאוניברסיטאות והוצאת ההכשרה מבתי הספר המסורתיים והקטנת מעורבותם בחינוך הסיעודי  מתבטא ב-800  אחיות שחסרות כל שנה  למערכת.  זה אומר צוותים שנשחקים, מזדקנים ללא רענון מספיק בכוחות צעירים ונושרים עקב סיבות רבות ושונות. לעומת זאת לא רק שהאוכלוסיה גדלה אלא גם הרפואה מתפתחת ומתרחבת לתחומים חדשים ושונים שדורשים גם מהאחות ידע יותר ספצפי ואז חשיבותה גדלה ומשכורתה גדלה בהתאם ומועמסת על מערכת שממילא איננה יכולה לעמוד בעומס ההוצאות ובקיצוצים שניכפים על המערכת בברוטאליות אופיינית לאוצר. והפתרון הוא לא לאייש תקנים קיימים בכדי לחסוך בהוצאות.

בכדי לפתור את בעיית המחסור שנוצר בחלקו עקב סגירת מסלול המעשיות החליט מנהל הסיעוד לפתוח מסלול של סייעת אחות, שהכשרתה תהיה שלושה חדשים בלבד, דבר שמעורר תרעומת רבה בקרב כולנו ושמוכיח שסגירת מסלול המעשיות היתה שגיאה וש המסלול החדש איננו פותר דבר.

המשבר בעיצומו והנסיונות לפתור הבעיה אינם הולמים את מהות הבעיה ויתר על כן יש נסיון נואל להמשיך באותו מסלול של סגירת בתי הספר האחרונים לאחיות מוסמכות ולהפוך את כולן לאקדמאיות.

הסוף יהיה באות המתכונת של בריאות הציבור, שהאוצר רצה להפריט בכל מחיר והנזקים עצומים!  אנחנו נראה חזרה לשיטות הישנות הכל כך יעילות שיצרו את מערכת הבריאות המוצלחת שכמה גאונים מנסים ל"שפר".

מהפך בפסיכיאטריה, האמנם זה מה שאנחנו רוצים?

יש כיום נטיה להלל ולשבח את המהפך שמתכנן משרד הבריאות בפסיכיאטריה כאשר הרעיון הבסיסי הוא להעביר את השירות הפסיכיאטרי השגרתי והדחוף לטיפול הקופות כבכל מחלה אחרת כמו סוכרת או יתר לחץ דם. לכאורה נשמע הדבר הגיוני ובאמת במקרים הקלים כך צריך להיות וגם את המקרים היציבים צריך להעביר לטיפול הקהילה בנסיון לתת להם עצמאות מחוץ לבתי החולים.  אלא מאי, הקהילה איננה ערוכה דיה לקליטת החולים הן מבחינת המתקנים והן מבחינת כח האדם החסר. הרעיון לקצץ במספר המיטות בבתי החולים לחולי נפש ללא גבוי בקהילה יצר את בעית חסרי הבית והאלימות של אותם חולים שהיו עד כה מטופלים ומאוזנים.  המהפך שמונהג על ידי משרדי הבריאות והאוצר איננו מובל במטרה לשפר את חייהם של אותם חולים ומשפחותיהם אלא יותר לשפר את  המאזנים הכספיים ולהקטין את מעורבות המערכת הממשלתית בטיפול בחולי הנפש כבשאר הנושאים הרפואיים שהאוצר רוצה להפריט! ולכך מוכן האוצר להקציב 400 מליון שח.

תמיכה מענינת באה דווקא מצד משפחות החולים שמזמן מתלוננים על ההזנחה של המערכת ומקווים שעם המהפך יבוא גם שנוי בהתייחסות של המערכת לאותם חולים שאינם במרכז התענינות התקשורתית כמו חולי הסרטן ולטענתם מגיע להם את אותו יחס כמו לשאר המחלות הגופניות.

הבעיה שתקוותם זו כרוכה בשנוי משמעותי בכל המערך ועדיין לא בטוח שה שנוי המקווה ביחס יגיע עם ההעברה לקופות החולים. והתלונות שאנחנו שומעים יום יום על יחס מפלה ויחס הבודק כל טיפול דרך מסננת העלות בודאי גם יפול על חולי הנפש שיזכו ליחס דומה לזה שהם זוכים היום ואולי גרוע יותר.

לעניות דעתי, ואני די במיעוט, השנוי לא יתן דבר מלבד משחק לידי האוצר שמעונין לצאת מהמערכת הממשלתית בעוד שאם היו מספקים את אותם משאבים מובטחים בסך 400 מליון שח למערכת הממשלתית הקורסת הייתה המערכת משתפרת על בסיס התשתיות הקיימות והידע הקיים והחולים היו נהנים מבלי לעבור את כל מחלות הילדות של כל שנוי במערכת כפי שקורה היום בנושא השירות הרפואי בבתי הספר שנלקח מידי משרד הבריאות והועבר לקבלן פרטי וכיום מדברים על החזרת השירות למשרד הבריאות.

לסיכום אין צורך במהפך! יש צורך בהזרמת תקציבים למערכת הציבורית הקיימת, שם כבר ימצאו את הדרך למתן שירות יותר טוב!

האם צריך הפיכה בכדי לשנות את מע' הבריאות?

כל העולם דן ומפרש את הנעשה בתוניסיה ובמצרים וכמובן אזרח ישראלי שרואה את הקולות שואל את עצמו האם דבר כזה יכול לקרות אצלנו ובכלל מה נדרש בכדי לשנות משהו אצלנו מלבד קיטורים רגילים.

מה יכול להיות נושא שאיננו בויכוח פוליטי אם לא הבריאות? הרי כולנו אומרים העיקר הבריאות אבל כמאמר האנגלים על מזג האויר אף אחד לא עושה דבר בנידון! זוכרים את הזקנה במסדרון? זו יכולה להיות אמא של כל אחד מאתנו! נו ומה קרה? האם מישהו התקומם על העלבון? האם מישהו יצא לרחוב למחות על העליבות שזוכה אזרח בישראל ששילם כל חייו מסים כנדרש ושרת בצהל כמקובל, וכאשר הוא בשעת צרה מצוקה רפואית הוא מוצא את עצמו ממתין במיון שעות בכדי לקבל שירות סביר, כאשר לאחר מכן הוא נשלח למסדרון המחלקה ליד השירותים ומקבל שירות מרופאים מותשים ואחיות שחוקות.  ואז כולנו מתפלאים שגם הטובים והשקטים מתפרצים בצעקות!?

קשה לתאר את התיסכול של מנהל בית חולים שבא בבוקר ומיד נופלת עליו האחות כללית לילה עם הדיווח שכל המחלקות הפנימיות מלאות, סליחה, בכל מחלקה פנימית עם 38 מיטות יש 55-57 חולים ולפעמים גם 60, ובמחלקת הילדים 47 ילדים חולים על 30 מיטות רשומות. כך מתחיל היום עם חולים שממתינים במיון למיטה שתיתפנה.

מה יכול מנהל בית החולים לעשות, פונה למשרד הבריאות בבקשה לסגור את המיון אבל נענה בשלילה כי גם שאר בתי החולים עמוסים במחלות העונה ואין פתרון גם לא באופק. והקהל של המשפחות פונה לאפיקים המקובלים או מחפשים פרוטקציה לשיפור מיקומו של החולה או מנסים להעביר לבית חולים אחר אבל לא לבית חולים פרטי כי שם השהות עולה הון לאדם עם הכנסה ממוצעת, או עובר לאלימות מילולית או אחרת. אבל לצאת ולצעוק ברחובות כנגד פקידי האוצר שבמשך יותר מעשור עשו מאמצים מרובים לקצץ ולצצמצם את השירות הציבורי תחת האידיאולוגיה של הפרטה ולהגדיל את ההוצאה מכיסו של האזרח, אף אחד לא קם!

אנחנו כועסים על עלית מחיר הדלק ומוכנים "אפילו" לא לתדלק יום אחד את ה4X4 אבל לא מוכנים לצאת לרחובות ולמחות על העליבות שבה הורים אחים וילדים מאושפזים בצורה שגם מסכנת את חייהם.

שימו לב שאף לא אחד מהפוליטיקאים מעונין להיות שר הבריאות ולהלחם את מלחמת החולים והצוות הרפואי השחוק כנגד האוצר שגם היום עם כל הכתבות בתיקשורת עבד על כולם! נתן לאילנה כהן 200 אחיות ללא חקציב למשכורתן. הסכים ל 1000 מיטות במשך 6 שנים (שזה גם לעג לרש), אבל לא נתן תקציב לבניית מיטות אלה, וגם לא לתקני הרופאים והאחיות וכל שאר המקצועות הנחוצים לתיפעול מיטות אלה. המסקנה, האוצר עבד על כולנו! ואם זה לא סיבה לצאת לרחובות ולזעוק כנגד הפגיעה בבריאותנו אז אולי צודק האוצר בגישתו הצינית.

מתי סוף סוף נבין שאנחנו אחראים לגורלנו ושהפרטה בכל מחיר היא מונח שאפילו כלכלנים כבר לא מאמינים בו. מתי תקום מפלגה שתחרוט על דיגלה את נושאי הבריאות כחלק מזכויות האזרח משלם המיסים.

איך מצילים מאסון מערכת מיחשוב.

כשמדברים על המערכת הרפואית מתכוונים לתקציבים, תרופות, תקנים, מחלות וכו'. אף אחד לא מתענין (חוץ מהנוגעים בדבר) במיחשוב של המערכת הרפואית. ואולם המהפיכה הדיגיטאלית לא פסחה על המערכת הזו הכל כך חשובה.
היום רוב רובו של המוסד הרפואי מבוסס מחשב והדבר פולש עד לעומק התחומים הרםואיים ואפילו הכירורגיים.
שוו בנפשכם את המחלקה שבה שוכבים החולים. בביקור בוקר הרופאים והאחיות עוברים בין החולים עם עגלת מחשב שמחוברת למחשב המרכזי ב-WiFi וכל המעקב וההוראות מועברים ישירות למחשב ולמעבדות וגם אפשר לראות את צילומי הרנטגן ליד מיטת החולה ללא צורך בפילמים הישנים, ואין גם צורך להתרוצץ ולחפש צילומים שאבדו וכך החולה נהנה משירות יותר טוב.
אבל כרגיל לכל מטבע יש לפחות שני צדדים.
ראשית אם פעם חשבנו שהמיחשוב יקטין את ההוצאה לכח אדם המציאות טפחה על פנינו. לתפעול ותחזוק המערכות המתוחכמות דרושים מקצוענים שלא מצאו להם עדיין את המקום המתאים בטבלת המקצועות החגים במעין מעגל דמיוני סביב מיטת החולה ורופאו. המדינה חייבת לייצב את מעמדם ולהכיר בערכם כמשרות אמון שלא יכולים להשתייך לקבלני כח אדם חיצוניים אלא חייבים להיות חלק אינטגרלי מצוות המוסד תוך לימוד והבנת היחוד שבמתן שירות רפואי 24/7, ואין אפשרות לקבל שירות למשל מהודו.
גם משכורתם צריכה להיות בהתאם לחיוניותם! דבר שמביא אותי לנושא השני שמעסיק אותנו בימים אלה, שרידות המערכת.
הארועים שקרו לאחרונה לבזק ולסלקום וגם ארוע שקרה לנו כאשר שרת מרכזי הושבת יצר אצלנו מודעות גוברת והולכת לשרידות של מערכת המיחשוב. הנושא כבר נמצא אצלנו בדיונים מאז מבצע עופרת יצוקה כאשר בית החולים המשיך לתפקד למרות ההפגזות והיה חשש שקאסם אחד ינתק אותנו ממערכת המיחשוב והנזק שיהיה איננו ניתן לשיחזור.
הפתרון שקיים בעולם הוא פשוט לשכפל את לב המערכת וליצור מעין תמונת ראי של המערכת הקיימת. התכנית שבראשי תיבות באנגלית נקראת תכנית להינצל מאסון (DRP) מסיטה את המרכז המישני לאתר מחוץ למוסד ומאפשרת מעבר מיידי לתיפעולו בעת צרה. הנושא הפשוט דורש השקעות עצומות בחומרה ותשתיות שכרגע לבתי החולים אין, ובשעת מלחמה זה כבר יהיה מאוחר מדי. הנושא חייב להיות בין אותם נושאים שתג בטחון המדינה תלוי עליהם.
עד כאן מעט מזעיר הנושא של מיחשוב מערכת הבריאות שרבות עוד ניתן לדון עליו.