ובכן גם בזה היא צודקת! התקנים שניתנו במשורה, לא אויישו ראשית כי אין מספיק אחיות למלוי התקנים כתוצאה מממדיניות מוטעית של אגף הסיעוד שיצר מחסור ארצי גדל והולך.  אך הבעיה העיקרית בתרגילי האוצר שמאשר תקנים אך לא מתקצב אותם!

בישיבה שהייתה למנהלי בתי החולים, אמר נציג האוצר שהנושא בדיון עם משרד הבריאות (לא ברור מה יש לדון אם התקנים ניתנו איפה התקציב). תשובתי כיו"ר פורום מנהלי בתי החולים הייתה תחזרו אלינו כשתסיימו הדיונים כי אנחנו לא ניכנס לגרעון תקציבי בשכר העבודה. ובינתיים לא נאייש התקנים האלה למרות חיוניותם.

ללמדך, שכך מנהל האוצר את מדיניותו ומתפלא שלא מאמינים לו גם כשנחתמים הסכמים על ידי עורכי דין!!!

ובכן הקוטג' צריך לשמש כסמל ונקודת מפנה ביחס של כולנו לצורך בהשמעת קולנו בנושאים שחשובים לנו. לעובדה שניתן על ידי לחץ מתמיד ועקשנות להשיג מטרות שנראות חסרות תקווה.

 למה אני מתכוון? ובכן כולם זוכרים את פרשת הקברים במרכז רפואי ברזילי. מה שלא זוכרים זה את המסע המפרך שעברתי יחד עם אנשי לשכנע את כל הגורמים עד כמה מדובר בדיני נפשות – אמיתי.

אבל אחרי שנתיים וחצי המאבק הצליח והבנין ניבנה במקום הטבעי שלו, ולא באתר שאיננו מתאים מבחינה תכנונית ורפואית שגם הוא על גבי קברים עתיקים ויעלה עוד כ150 מליון ש"ח מכספי הציבור שהאוצר הודיע שלא יתקצב!

אז איפה הקוטג'? שם המשחק הוא מה אנחנו רוצים ממערכת הבריאות שלנו?? האם הקוטג' (מערכת הבריאות) יהיה בידי טייקונים כאלה או אחרים, בלשון אחרת מערכת מופרטת עם עלויות עצומות ל"צרכן" החולה, או שנחזור למערכת מפוקחת, מערכת ציבורית שהיא פחות נוצצת (אסותא) ויותר מאורגנת ויותר חסכונית עם נגישות מקסימלית לכל אחד גם ללא אמצעים כספיים או קשרים נכונים! כפי שנכתב בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

על הקוטג' אפשר לוותר במסגרת מאבק על מחירו ואפילו לנצח. את המחלות אי אפשר לנצח על ידי ויתור על טיפול הכרחי ודחוף! חולה שזקוק לטיפול נמרץ ואין מיטה פנויה אין לו שום כח להכריח את בית החולים לספק מיטה יקרה כזו. חולה בקהילה שהרופא משפחה המליץ על בדיקת CT או MRI וצריך להמתין לתור שבועות לא יכול לאיים שהוא מוותר. ילד שזקוק לאבחון של פסיכיאטר ילדים והוריו צריכים להמתין עד שנה בגלל מחסור ברופאים הוא חסר אונים להפעיל איזושהי תגובה הולמת אפילו דרך הפייסבוק. 60-70 חולים במחלקה פנימית לא יכולים לקבל טיפול רפואי הולם מרופאים שחוקים ועייפים מרב תורניות וכונניות ומיחס ציני מזלזל מצד האוצר וקברניטי המדינה שזוכים בעצמם ליחס מועדף! אינם יכולים לצאת להפגנות! גם 1500 חולים שנפטרו על פי דו"ח מבקר המדינה עקב הצפיפות לא יכולים למחות על הזלזול בהם כאזרחים ששלמו את מיסיהם ושרתו בצבא ומלאו את כל חובותיהם כאזרחים.

כאן צריכה להתעורר תנועה לתמיכה, ראשית בשביתת הרופאים, שנית בדרישה שממשלת ישראל תחליט על העדפת מערכת הבריאות בראש הנושאים לשנים הבאות, לפחות כמו הבטחון, ותבין כפי שהבין זאת ברק אובמה, שיש צורך בקביעה נחרצת שאין מקום להפרטת המערכת הציבורית וזאת בניגוד לדעה של נערי האוצר שדרדרו את המערכת הציבורית ולחובתם נזקפת כל מה שתואר על ידי מבקר המדינה לאורך השנים.

מערכת פרטית יש לה מקום בשוליים, אבל עיקר האוכלוסיה מקומה במערכת הציבורית. ואם מצבה ישתפר גם מבחינת כמות ואיכות לא יהיה צורך במערכת פרטית שתפתור את חוליי המערכת הציבורית.

תתעוררו! אבדנו הרבה בדרך גם זמן וגם חולים וגם הרבה משאבים בכסף ובכוח אדם.

חמישה דברים שלא ידעתם על בתי חולים

הפתרון בראש ובראשונה הוא להגדיל את מספר הרופאים בארץ ועד אז ליצור מנגנונים שמפרידים בין הרפואה הציבורית ובין הרפואה הפרטית, כאשר מי שיהיה מוכן לעבוד רק ברפואה הציבורית יתוגמל בצורה הוגנת ויתחייב שלא לעבוד ברפואה פרטית. רק כך ניתן יהיה ליצור איזונים בין הפתויים הכספיים לבין הצורך בשמירה על אופיה הציבורי של מערכת הבריאות.

אידאולוגית הרופא איננו פקיד, ואיננו כבול לשעון ובשעת חירום אף אחד לא מצפה שהרופא יעזוב את הפצוע כי"השעון צלצל".

זו המנטליות של אנשים שחושבים שהם יודעים הכל. שבמשך 10 שנים לא נדרשו לפתור את בעיות המערכת וגם לא היו מוכנים לשמוע מאנשים כמוני שההתייחסות המזלזלת תעלה בסופו של דבר לא רק בכסף אלא גם בחיי אדם כאשר לא ימצאו מספיק רופאים לטפל בחולים.

10 שנים הוזנחה המערכת ולא נבנו מיטות נוספות ורק באשדוד מוכנים אותם פקידי אוצר "לשפוך" מאות מליונים ובלבד שבית החולים לא יהיה בידי המדינה. אבל תוספת מיטות הס מלהזכיר, מצידם שכל בתי החולים יוצאו לכל מי שרוצה.

כפי שכבר כתבתי, הדרך עוד ארוכה והשמצות רק יחמירו את המצב. זו איננה אפילו ההתחלה אלא אפס קצהו של הסבל שעוד יהיה.

הפילוסוף הדגול שנעזר בכלכלן הדגול ביבי, אותו ביבי שכשר אוצר ניסה לבטל את בית החולים המיותר באשדוד, וכראש ממשלה תמך בפילוסוף הדגול ש"שפך" 480 מליון ש"ח לטובת מוסד פרטי רק בכדי לדחוף להקמת בית חולים שישבור את גב הגמל! (של מערכת הבריאות הממשלתית)  עמד בטכס באשדוד ונאם על שקיים הבטחתו ותוך שש שנים יעמוד בית חולים של 300 מיטות שכולם מסכימים שאין בו צורך (גם האוצר), אבל ל300 המיטות הנ"ל (שהאוצר מסרב לתקצב בקפלן ובברזילי) יש כסף ממילא, ובתי החולים שבסביבה שמהם "יגנבו" את כוח האדם שלא קיים גם כך, ימשיכו להאנק תחת העומס והפילוסוף ידבר גבוהה גבוהה על הצורך בקידום הפריפריה.

אבל בואו נחזור לשאלה הקיומית….להיות שעון נוכחות או לא להיות? ובכן גבירותי ורבותי וחברי בני עדת הרפואנים, לשאלה זו יש זקן כאורך השנים שעברו מאז השביתות הראשונות שהיו כנגד הסתדרות העבדים העבריים בא"י. תמיד בתחילת שביתה נדרשנו להתמודד עם הדמגוגיה שבטענת שעון הנוכחות! כי ברור שמי שמציג טענה זו יוצא מתוך הנחה שיש לרסן את המושחתים, שרחמנא ליצלן יוצאים לקופות החולים ולבתי החולים הפרטיים שהאוצר הקים במו ידיו עם השב"ן, בכדי לטפל בעוד חולים שלא מצליחים לקבל טיפול רפואי בזמן סביר במערכת הקורסת בעזרתו הפעילה של "פילוסוף שעון הנוכחות".

בתאריך 11.9.2007 נפל טיל קאסם במחנה טירונים בזיקים, בשעה 0142, תוך 45 דקות הגיעו למרכז הרפואי ברזילי כ60 פצועים, חלקם קשה וצוות בית החולים שנזעק לבית החולים עקב צופרי האמבולנסים הצליח תוך שעתיים להתמודד עם כולם וגם עם ה"טיפטוף" של  עוד פצועים, בהצלחה! מענין שאז לא שמענו אפילו קצה של הברה בנושא שעון הנוכחות! זה היה מובן מאליו הרופא חייב להקריב את עצמו וכל היקר לו בכדי לטפל בפצועים, על תגמול הוגן ועומס עבודה סביר, הס מלהזכיר.

ובכן רבותי המלומדים, עשר שנים לא היה סכסוך עבודה, לא הייתה שביתת רופאים ולא היה נאום פילוסופי כלכלי על הצורך בשעון נוכחות!! עכשיו פתאום יש צורך? או שזו השיטה לא רק לחמוק מלשלם על הקיפוח והניצול של 10 השנים, אלא גם להכפיש את שמם של הרופאים שכנראה שנואי נפשו של הפילוסוף.

שעון נוכחות היא מיפלטו של המעביד שאינו רוצה ואולי גם אינו יכול להיענות לדרישות לגיטימיות של סקטור שמציל חיים גם תחת הפגזות קאסמים בעת "עופרת יצוקה" ללא מיגון הוגן. רק מי שהיה בעת המבצע וראה איך הצוות מתפקד למרות הפצצות כאן באשקלון ובבאר שבע, יכול להעריך את גודל ההקרבה של הצוותים הלא- ממוגנים שעשו ימים ולילות תוך השארת המשפחה בבית, זאת ללא שעון נוכחות וללא פצוי!

שעון נוכחות לא יקום ולא יהיה, לעומת זאת המרירות של הרופאים תלך ותיגדל כנגד ההשמצות. ראוי שהפוליטיקאים יתעשתו לפני שהשביתה תחמיר ותתארך והנזקים הבריאותיים והמורליים יחמירו.

So you are a CEO  of a major-general hospital, and you are faced with up coming emergency situations that demand your attention and preparedness.  What are the steps that you are going to take.

But first and far most put a fence around the hospital and control the flow of people coming in and out through the gates. Now that you control the flow, lets divide the emergency situations into several categories:

1. Mass casualty event:

        A. Standard.

        B.  Chemical.

        C.  Biological.

        D.  Psychological (PTSD).

2.  preparedness for war.

         A. Hospital as a backup to a war zone.

         B. Hospital in the middle of a war zone.

As we look at the different situations we can see that we have a very complicated problem how to prepare to such verity of problems.

Basically we need to asses our capabilities as a general hospital, and our assets. Afterwards we need to build up protocols that are devided into general conduct in the diffrent  situations, and a specified section in every protocol for each of the keyfigures runing the hospital. This is a very long  procedure and it needs training of the manpower in the diffrent scenarios.

I can alaborate if anyone is interested!

משהו כאן לא תקין בויכוח, מה ההגדרה שאליו אתם מתכוונים. האם מדובר בשירות רפואה פרטי שבו החולה בוחר את הרופא שיטפל בו, ומשלם לרופא ולסובבים אותו מכיסו הפרטי? או לשירות הרפואי המשלים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי? שירות שהקופות הפכו לקופה ב' וצברו בה במשך השנים מליוני שקלים. שירות נוסף זה (שר"ן- שב"ן) שנועד לתת פתרון לנושאים שאינם רפואה בסיסית, הפך לחלק בלתי נפרד מהביטוח הרפואי של כ70-80% מהאוכלוסיה.

הקופות ראו כי טוב והחלו להשתמש בשב"ן הן כמכשיר לצבירת הון והן כמכשיר להסטת חולים מבתי החולים הציבוריים, בעיקר הממשלתיים, תוך גילגול עינים לשמיים על שוויון ורפואה לא רק לעשירים, כאשר בפועל מה שקרה היה הגדלת השימוש ברפואה הפרטית לממדים שלא הכרנו מעולם!

כרופא אאג נשאלתי אם לעבור ניתוח שקדים פשוט באסותא! למה? כי זה נראה יותר טוב, כי הרופא מבית החולים הציבורי הולך עם החולה וזה עושה רושם רב על המשפחה, במיוחד על הסבתות, ואז למרות שהמלצתי לנתח בציבורי, הניתוח היה באסותא.

מנהלי בתי החולים, במיוחד בפריפריה, זועקים זמן רב שיש כאן קיפוח כלפי בתי החולים הציבוריים, כי אם לאמר זאת בצורה קצת בוטה, הקופה שחתומה עמי על הסכם מתן שירותים משתמשת בכספים הציבוריים (שב"ן או אפילו טופס 17 רגיל, ואני מקווה שאני לא טועה) ששייכים לבית החולים שלי, ושולחת את החולה של אזור הניקוז שלי, עם הרופא שלי שצריך להיות זמין לצרכים של מחלקתו (גם בשעת חירום פה בעוטף עזה), לאן? לבתי חולים פרטיים במרכז שחלקם לפחות שייכים לקופות החולים, וכך העוול כפול ומכופל.

אם אתם לא מאמינים תבדקו איך נראתה אסותא לפני חוק ביטוח בריאות ממלכתי ( מי שזוכר ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב) ואיך המוסד נראה היום! כל זה מכספי הציבור שיכול היה להיות מופנה לפיתוח בתי החולים הציבוריים.

אפשר בנהול הדוק להפנות את מבוטחי השב"ן לבתי החולים הציבוריים אם מעונינים לשנות את התקנות הדרקוניות שנועדו לפגוע בציבוריים. ניהול הדוק שכזה יקפיד שהחולה ינותח אחר הצהריים על ידי הרופא הציבורי וכך כל הצדדים יהנו מכספים אלה ואלו שיגיעו בדרך הרגילה ינותחו בבוקר. אין צורך לקרוא לכך שר"פ זה מטעה ודמגוגי ואין בין זה ובין השב"ן ולא כלום.

בשולי הדברים מוזר ואפילו מצחיק לראות את האוצר נלחם כנגד הכנסת השב"ן לבתי החולים בתירוץ של שוויון ברפואה. המפריטים הגדולים נלחמים את מלחמת הרפואה לכל כאשר למעשה הכוונה היא לא להעלות את הפרמיה לשב"ן על בסיס התקציב הציבורי שהאוצר יצטרך לכסות.

יש שתי אפשרויות או שכולם יוכלו להנות מהשב"ן, או שהרפואה הפרטית תפסיק להשתמש בכספי הרפואה הציבורית ולהיות טפיל על גבה של הרפואה הציבורית! אגב מה כל זה קשור לשכר, למחסור בתקנים, למחסור ברופאים, למחסור במיטות אשפוז ותקציבי הפעלה הוגנים????

צפו לשביתה ממושכת אם אפילו המונחים אינם מקובלים על שני הצדדים!

בינואר שאלתי כאן מתי תתחולל המהפכה שתבהיר שאי אפשר להתייחס למקצוע הרפואה בזלזול. שיטתו של האוצר שלא לכבד הסכמים או לראות בהסכם שנחתם לפני 10 שנים שלא יהיו שביתות אלא בוררות מוסכמת, ואח"כ לעשות את כל התרגילים, בכדי לעכב את הבוררות ועוד למשוך את התהליך עד בוש, נמאסה על כולם, לא רק על הרופאים. גם עובדי מנהל ומשק היו צריכים לאיים בשביתה בכדי שהאוצר יחתום! סוף סוף על ההסכם שסיכם עמם. כך שמאמר המערכת בהארץ שממליץ על בוררות במקום שביתה, לאור נסיון העבר, ראוי שלא יהיה מקובל על ציבור הרופאים.

הדבר שאותי מטריד יותר מכל, זו ההגדרה הפשטנית "האוצר". במשרד האוצר קיימים אגפים שונים וקיים אגף התקציבים שכפי שנראה לצופה שבא במגע עמם, שולט באגפים האחרים גם, לעניות דעתי, שולט במשרדי הממשלה ובעקיפין מכתיב את סדר היום במדינה. רק לראש הממשלה יש את הכוח להעביר החלטות המנוגדות לדעת אותם צעירים, חסרי כל נסיון ניהולי שמכתיבים, לעיתים בעזרת חוק ההסדרים, את דעתם ומשאלותיהם שחורגות מתחום אחריותם ושייכות לכנסת ולממשלה. למשל: מי יהיה מנהל בית החולים, הרופא או הכלכלן, מי ישב במכרז של מנהל בית החולים, ועוד רעיונות שאין להם ולא כלום עם ניהול תקציב המדינה.

אך הגרוע מכל זו העויינות שנושבת מאגף התקציבים כלפי סקטורים כמו הרופאים, הסגל האקדמי והפרקליטים בשירות המדינה. עויינות זו באה לידי בטוי בבדיחה שסיפר בכינוס על נושא הקנין הרוחני איש האוצר על תחילת דרכו באוצר, איך הדריכו אותו במשאים ומתנים עם אנשי משרד הבריאות, כאשר הלקח שלימדו אותו הוא שכאשר מתחילים לזעוק שהחולים מתים במסדרונות, הוא בדרך הנכונה! אתם מבינים? זה ההומור של אגף התקציבים!

אנשים כאלה שהופכים אדישים וגסי רוח כלפי רופאים, אינם זכאים לקבל אמון בטוהר כפיהם ולכן גם הסרוב לבוררות כפי שממליץ "הארץ",שיטה שנוסתה במשך 10 שנים ודרדרה את המערכת למחסור קשה במיטות, בתקני כוח אדם,במבנים מרווחים בפריפריה, ביצירת העדפה מכוונת לאלה שמגייסים תרומות בהצלחה מהטייקונים, ולהקטנת התקציבים למערכת הציבורית, תוך יצירת אווירה של הפרטה, מבלי שהייתה לכך הצדקה, מלבד דיעותיהם של אנשי האוצר.

השביתה הזו היא המוצדקת ביותר! אל תתפתו לדמגוגיה שזה סקטור חזק ואין צורך בפצויו. תמיד תחשבו על אותה חולה ששאלה את הרופא "כמה אני צריכה לשלם לך?" והתשובה הייתה "את אותו סכום שרצית לשלם לי כשנכנסת לכאן עם הכאבים!"

 מנהל הסיעוד, שמסרב להכיר בטעות שבביטול האחות המעשית שהכשרתה הייתה מותאמת לצרכים במערכת ניסה להכניס לרשימת הפעולות המוטלות על הסייעת, גם פעולות שבתחום אחריות האחות על חשבון התקינה, בין פעולות אלה גם שאיבת דם וכן ביצוע אקג. לכן הסתדרות האחיות שבתחילה הסכימה לפשרת המסייעת ביטלה את הסכמתה להסכם העבודה וכעת מתחילים מהתחלה.

המסקנה העצובה היא שיש להחזיר במהירות את מקצוע האחות המעשית אשר לה יש עדיין משבצת בהסכם השכר תוך שדרוג יכולותיה ולשנות את החשיבה של מנהל הסיעוד ביחס למחסור ההולך וגובר באחיות.